בת רנה ודן בלאו. ליאת נולדה ביום ח' בחשוון תשל"ה (24.10.1974) בירושלים. ילדה שלישית להוריה. אחות לעידית, נמרוד, אורי והילה.
ליאת גדלה והתחנכה בירושלים. למדה בבית הספר היסודי "תל"י בית וגן", מכיתה ז' למדה בבית הספר "על שם זיו ומרקס". בכיתה י' עברה ללמוד בתיכון "ליד האוניברסיטה" (ליד"ה) שבעיר.
היא הייתה ילדה ונערה שמחה, פעילה וחברותית. השתתפה בחוגי דרמה והייתה חניכה פעילה בקן מרכז ירושלים של תנועת השומר הצעיר.
ליאת התגייסה לצה"ל ביום 3.1.1993. לאחר הטירונות עברה קורס מש"קיות הוראה בבסיס חיל החינוך "מחווה אלון", בתום הקורס הוצבה בבסיס "חוות השומר" שליד אילנייה בתפקיד מפקדת כיתה (מ"כית) של טירונים, ולאחר מכן הוצבה בבסיס חיל החינוך בניצנה.
בתום השירות הצבאי למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה לתואר שני באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית.
בתום לימודיה ליאת עבדה כעובדת סוציאלית בירושלים. חברתה קרול כתבה על היכרותה עימה: "אישה נפלאה, רצינית ומסורה. שקט פנימי ונועם הליכות".
ביוני 2002, כשהייתה בת עשרים ושבע, נישאה לאהבתה הגדולה יניב. השניים בנו את ביתם במודיעין. לזוג נולדו שלוש בנות שירה, הדס ומעין. ליאת הייתה רעיה, אם אוהבת, תומכת ומפרגנת. כל אחת מהבנות הסבה לה אושר גדול, היא הייתה גאה בהן מאוד ובכל הליכותיה שימשה להן מקור השראה.
בינואר 2003 התגייסה לצה"ל לשירות קבע, כקצינת בריאות נפש (קב"נית) בחיל הרפואה ועשתה מגוון תפקידים בקריירה הצבאית שלה. את תפקידה הראשון עשתה בבסיס כליאה לנשים במחנה צריפין, בהמשך ביחידת המיון והשיבוץ "מיטב" (בקו"ם), שירתה כקצינת אשפוזים וכקב"נית בלשכת הגיוס בתל השומר ושובצה לתפקיד מְפקדת המרפאה בפיקוד הדרום.
אלוף משנה רמי, שהיה מפקד חיל הרפואה בפיקוד הדרום, סיפר, "ליאת – השקט והשלווה שלך יחד עם החיוך, האופטימיות ושמחת החיים היו בשבילי תמיד מודל להערצה. לא יכולתי לומר זאת אז אבל לעיתים נורא רציתי לראות אותך אחרת, קצת מתרגזת, קצת צועקת, אבל אצלך זה היה מחזה נדיר, כי את ידעת להביא את ההישג בדרך הכֹּה מיוחדת שלך".
חנית, פקודה שלה, כתבה: "אישה מדהימה ורגישה. זכיתי להיות פקודה שלה במרפאת בריאות הנפש בבאר שבע. ניהלה את המרפאה בצורה כל כך אינטליגנטית ובשקט המיוחד שלה. עזרה לי מאוד באחת התקופות הלא פשוטות בחיי".
בתפקידה האחרון שימשה כמפקדת המרפאה הראשית לבריאות הנפש בבסיס תל השומר. את התפקיד הזה כמו את תפקידיה הקודמים ליאת מילאה במסירות וזכתה להערכה רבה ממפקדיה, מעמיתיה ומפקודיה.
עמיתיה לעבודה כתבו עליה: "אישה טובה באמת, מסורה, חכמה, עם חוש הומור, אשת מקצוע ומפקדת מרשימה", "עדינה, אינטליגנטית, דואגת לצוות, אכפתית למטופלים", "היו לנו איתה רגעים נהדרים יחדיו שיישארו למזכרת. איזו ליאת", "חברה מדהימה, אדם רגיש עם לב רחב, חם ופתוח לזולת הזקוק להכלה ועזרה ... אשת מקצוע בטוחה בקדושת עשייתה היום-יומית".
בד בבד עם עבודתה הצבאית המשיכה ללמוד ולהתפתח במישור המקצועי. היא לימדה בקורסים, הדריכה קב"נים בתחילת דרכם, פיקדה על השלמה חילית של קורס קציני רפואה והשלימה לימודי פסיכותרפיה במכון "מגיד".
בשעות הפנאי אהבה לטייל בטבע עם משפחתה ועם חברותיה הטובות, במיוחד אהבה לחפש מעיינות חדשים ופריחת פרחים. סיפרו חברותיה עידית ומגי: "זכינו בחברה מדהימה, תומכת, שאפשר לסמוך עליה. אישה חזקה שיודעת מה היא רוצה, אסרטיבית, חכמה ומוכשרת שיודעת לתת עצה טובה, להפריד בין עיקר לטפל ולהזכיר לנו את הפרופורציות בחיים. מלאת אנרגיה, אוהבת ודואגת ליהנות ממה שיש לחיים להציע. בזכותך תמיד בילינו במקומות הכי שווים ולא החמצנו אף יומולדת משותפת". היא הקפידה על אורח חיים בריא, ובכלל זה עסקה בספורט והשתתפה במרוצים למרחק של חמישה ועשרה קילומטרים, בהם מרוץ עירוני במודיעין, מרתון תל אביב ומרוץ "חבר".
באפריל 2016 אובחנה ליאת כחולה במחלה קשה, סרטן ריאות במצב מתקדם. ומיד החלה בטיפולים אינטנסיביים. בהחלטה משותפת עם בעלה יניב, לצד הלחימה העיקשת במחלה הם המשיכו בחייהם כרגיל, וניצלו כל הפוגה בטיפולים לבילויים משותפים עם בנותיהם ולטיולים בארץ ומחוצה לה. בתקופה זו הקפידה ליאת לשדר לסובבים אותה אמונה ונחישות.
אחרי מאבק רציף במחלה במשך שנתיים, ליאת נפטרה.
רב-סרן ליאת בלאו-ניסן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ב באייר תשע"ח (27.4.2018). בת ארבעים ושלוש הייתה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותירה בעל, שלוש בנות, הורים, שתי אחיות ושני אחים.
ספדו לליאת בעלה ובתה: "נזכור אותך תמיד כפי שאת, אישה ואימא נהדרת, חזקה ואמיצה, שמחה ואוהבת. תודה על השנים בהן הרעפת על הבית החם שבנינו יחד הרבה ידע, אור ואהבה".
בעלייה לקבר בתום השבעה הושמע שיר שליאת אהבה במיוחד, "אור גדול", במילים, בלחן ובביצוע של אמיר דדון: "ואם היה לי קצת עצוב / אולי למדתי מזה משהו חשוב / כי בסוף כשזה נגמר / יש סיבה לכל דבר // לבד בתוך כל הטירוף / אני חושב איך שהזמן יכול לעוף / אבל בסוף כשזה נגמר / יש סיבה לכל דבר // אור גדול מאיר הכול / ויותר כבר לא צריך לשאול / אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות / להתחיל הכול מהתחלה / כמו לנשום בפעם הראשונה / אני כאן אני לא מתבזבז יותר // ואם יכולתי רק לזכור / לכל אחד יש את הדרך לעבור / אבל בסוף כשזה נגמר / יש תשובה לכל דבר".
ליאת מונצחת באתר הזיכרון של עיריית מודיעין-מכבים-רעות.
ליאת גדלה והתחנכה בירושלים. למדה בבית הספר היסודי "תל"י בית וגן", מכיתה ז' למדה בבית הספר "על שם זיו ומרקס". בכיתה י' עברה ללמוד בתיכון "ליד האוניברסיטה" (ליד"ה) שבעיר.
היא הייתה ילדה ונערה שמחה, פעילה וחברותית. השתתפה בחוגי דרמה והייתה חניכה פעילה בקן מרכז ירושלים של תנועת השומר הצעיר.
ליאת התגייסה לצה"ל ביום 3.1.1993. לאחר הטירונות עברה קורס מש"קיות הוראה בבסיס חיל החינוך "מחווה אלון", בתום הקורס הוצבה בבסיס "חוות השומר" שליד אילנייה בתפקיד מפקדת כיתה (מ"כית) של טירונים, ולאחר מכן הוצבה בבסיס חיל החינוך בניצנה.
בתום השירות הצבאי למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה לתואר שני באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית.
בתום לימודיה ליאת עבדה כעובדת סוציאלית בירושלים. חברתה קרול כתבה על היכרותה עימה: "אישה נפלאה, רצינית ומסורה. שקט פנימי ונועם הליכות".
ביוני 2002, כשהייתה בת עשרים ושבע, נישאה לאהבתה הגדולה יניב. השניים בנו את ביתם במודיעין. לזוג נולדו שלוש בנות שירה, הדס ומעין. ליאת הייתה רעיה, אם אוהבת, תומכת ומפרגנת. כל אחת מהבנות הסבה לה אושר גדול, היא הייתה גאה בהן מאוד ובכל הליכותיה שימשה להן מקור השראה.
בינואר 2003 התגייסה לצה"ל לשירות קבע, כקצינת בריאות נפש (קב"נית) בחיל הרפואה ועשתה מגוון תפקידים בקריירה הצבאית שלה. את תפקידה הראשון עשתה בבסיס כליאה לנשים במחנה צריפין, בהמשך ביחידת המיון והשיבוץ "מיטב" (בקו"ם), שירתה כקצינת אשפוזים וכקב"נית בלשכת הגיוס בתל השומר ושובצה לתפקיד מְפקדת המרפאה בפיקוד הדרום.
אלוף משנה רמי, שהיה מפקד חיל הרפואה בפיקוד הדרום, סיפר, "ליאת – השקט והשלווה שלך יחד עם החיוך, האופטימיות ושמחת החיים היו בשבילי תמיד מודל להערצה. לא יכולתי לומר זאת אז אבל לעיתים נורא רציתי לראות אותך אחרת, קצת מתרגזת, קצת צועקת, אבל אצלך זה היה מחזה נדיר, כי את ידעת להביא את ההישג בדרך הכֹּה מיוחדת שלך".
חנית, פקודה שלה, כתבה: "אישה מדהימה ורגישה. זכיתי להיות פקודה שלה במרפאת בריאות הנפש בבאר שבע. ניהלה את המרפאה בצורה כל כך אינטליגנטית ובשקט המיוחד שלה. עזרה לי מאוד באחת התקופות הלא פשוטות בחיי".
בתפקידה האחרון שימשה כמפקדת המרפאה הראשית לבריאות הנפש בבסיס תל השומר. את התפקיד הזה כמו את תפקידיה הקודמים ליאת מילאה במסירות וזכתה להערכה רבה ממפקדיה, מעמיתיה ומפקודיה.
עמיתיה לעבודה כתבו עליה: "אישה טובה באמת, מסורה, חכמה, עם חוש הומור, אשת מקצוע ומפקדת מרשימה", "עדינה, אינטליגנטית, דואגת לצוות, אכפתית למטופלים", "היו לנו איתה רגעים נהדרים יחדיו שיישארו למזכרת. איזו ליאת", "חברה מדהימה, אדם רגיש עם לב רחב, חם ופתוח לזולת הזקוק להכלה ועזרה ... אשת מקצוע בטוחה בקדושת עשייתה היום-יומית".
בד בבד עם עבודתה הצבאית המשיכה ללמוד ולהתפתח במישור המקצועי. היא לימדה בקורסים, הדריכה קב"נים בתחילת דרכם, פיקדה על השלמה חילית של קורס קציני רפואה והשלימה לימודי פסיכותרפיה במכון "מגיד".
בשעות הפנאי אהבה לטייל בטבע עם משפחתה ועם חברותיה הטובות, במיוחד אהבה לחפש מעיינות חדשים ופריחת פרחים. סיפרו חברותיה עידית ומגי: "זכינו בחברה מדהימה, תומכת, שאפשר לסמוך עליה. אישה חזקה שיודעת מה היא רוצה, אסרטיבית, חכמה ומוכשרת שיודעת לתת עצה טובה, להפריד בין עיקר לטפל ולהזכיר לנו את הפרופורציות בחיים. מלאת אנרגיה, אוהבת ודואגת ליהנות ממה שיש לחיים להציע. בזכותך תמיד בילינו במקומות הכי שווים ולא החמצנו אף יומולדת משותפת". היא הקפידה על אורח חיים בריא, ובכלל זה עסקה בספורט והשתתפה במרוצים למרחק של חמישה ועשרה קילומטרים, בהם מרוץ עירוני במודיעין, מרתון תל אביב ומרוץ "חבר".
באפריל 2016 אובחנה ליאת כחולה במחלה קשה, סרטן ריאות במצב מתקדם. ומיד החלה בטיפולים אינטנסיביים. בהחלטה משותפת עם בעלה יניב, לצד הלחימה העיקשת במחלה הם המשיכו בחייהם כרגיל, וניצלו כל הפוגה בטיפולים לבילויים משותפים עם בנותיהם ולטיולים בארץ ומחוצה לה. בתקופה זו הקפידה ליאת לשדר לסובבים אותה אמונה ונחישות.
אחרי מאבק רציף במחלה במשך שנתיים, ליאת נפטרה.
רב-סרן ליאת בלאו-ניסן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ב באייר תשע"ח (27.4.2018). בת ארבעים ושלוש הייתה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותירה בעל, שלוש בנות, הורים, שתי אחיות ושני אחים.
ספדו לליאת בעלה ובתה: "נזכור אותך תמיד כפי שאת, אישה ואימא נהדרת, חזקה ואמיצה, שמחה ואוהבת. תודה על השנים בהן הרעפת על הבית החם שבנינו יחד הרבה ידע, אור ואהבה".
בעלייה לקבר בתום השבעה הושמע שיר שליאת אהבה במיוחד, "אור גדול", במילים, בלחן ובביצוע של אמיר דדון: "ואם היה לי קצת עצוב / אולי למדתי מזה משהו חשוב / כי בסוף כשזה נגמר / יש סיבה לכל דבר // לבד בתוך כל הטירוף / אני חושב איך שהזמן יכול לעוף / אבל בסוף כשזה נגמר / יש סיבה לכל דבר // אור גדול מאיר הכול / ויותר כבר לא צריך לשאול / אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות / להתחיל הכול מהתחלה / כמו לנשום בפעם הראשונה / אני כאן אני לא מתבזבז יותר // ואם יכולתי רק לזכור / לכל אחד יש את הדרך לעבור / אבל בסוף כשזה נגמר / יש תשובה לכל דבר".
ליאת מונצחת באתר הזיכרון של עיריית מודיעין-מכבים-רעות.